הגעתי להופעה בזאפה עם חששות קלות. אמנם אני מאוד נהנה מהאלבומים של אמאדו ומריים, אך לא הייתי בטוח לגב
קרא עוד...הגעתי להופעה בזאפה עם חששות קלות. אמנם אני מאוד נהנה מהאלבומים של אמאדו ומריים, אך לא הייתי בטוח לגבי המעבר של המוזיקה שלהם להופעה חיה. אך כל חששותיי התבדו ברגע שההרכב עלה לבמה והתחיל לנגן. בהופעה בה כמעט כל השירים בצרפתית, רוב הקהל (כולל אותי) לא הבין את המילים ומה שנשאר לנו זה המלודיה והקצב. ואיזה קצב היה שם. אף ישבן בקהל לא יכל להישאר אדיש לקצב הסוחף שההרכב ניגן. בחורה אמיצה אחת אפילו עלתה מהקהל לבמה ורקדה עם הלהקה. רק אמאדו ומריים עצמם היו די סטטיים על הבמה - כנראה בשל העובדה ששניהם עיוורים - אך ההרכב המצויין שמסביבם פיצה על כך, ובגדול. ההרכב כולל קלידן, מתופף נלהב, באסיסט שנראה שהוא עושה אהבה עם הגיטרה ופרקשניסט שבמו ידיו ותופיו הטריף את הקהל. רגעי השיא של ההופעה הגיעו דווקא ברגעים בהם הצמד לא שר ונתן לגיטרה של אמאדו המצויין ולדרבוקה של הפרקשניסט לנהל דיאלוגים בינם לבין עצמם ועם הקהל.
במהלך ההדרן אמאדו הזמין לבמה את מיכאל גריילסאמר שליווה בכינור בשיר אחד ואת עידן רייכל שניגן על קלידים בשיר אחר. השילוב עם רייכל לא היה מאוד מורגש - בעיקר בשל הימצאו של עוד קלידן על הבמה.
לפני חצי שנה הייתי בפסטיבל בבודפשט, במהלכו הייתי צריך לבחור אם ללכת להופעה של הפרודיג'י או לזו של אמאדו ומריים (כן כן, החיים שלי קשים). בחרתי לראות את ההרכב הבריטי-אלקטרוני על פני ההרכב הפאנקי-אפריקאי, למרות שכבר הייתי בעבר בהופעה של הפרודיג'י. בקרוב הפרודיג'י מגיעים להופיע בארץ, אך כנראה שאוותר על ההופעה. להופעה של אמאדו ומריים, לעומת זאת, כבר לא אהסס אם ללכת או לא.
-סגור
